פסק-דין בתיק ע"ר 7450-02-13

1.         לפניי ערעור על החלטתו של הרשם (ר' שמיע) מיום 6.1.13, בה דחה את הבקשה שהגישה המשיבה לביטול היתר המצאה לחו"ל, וקבע כי עליה להגיש כתב הגנה תוך 30 ימים.

2.         רקע דיוני - ההחלטה נשוא הערעור ניתנה במסגרת תביעה שהגיש המערער נגד המשיבה בגין הפרה לכאורה של ההסכם שחתמה עימו. מדובר בתביעה הרביעית שמגיש המערער נגד המשיבה, לאחר שתביעותיו הקודמות נמחקו מסיבות שונות. במסגרת תביעה זו ניתן למערער היתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט, וכן נקבע כי המשיבה רשאית להגיש כתב הגנה בתוך 30 ימים ממועד המצאת כתב התביעה לידיה. המשיבה הגישה בקשה לביטול היתר ההמצאה, בין השאר לאור העובדה כי המערער לא צירף לאותה בקשה (להיתר המצאה) תצהיר, כנדרש בתקנות. לאחר שהותר למערער להגיש באיחור תצהיר לבקשתו להיתר המצאה, נדחתה בהחלטה (שהיא נשוא הערעור שלפנינו) בקשת המשיבה לביטול היתר ההמצאה, ונקבע גם כי על המשיבה להגיש כתב הגנה בתוך 30 ימים, כאמור.

יש להוסיף כי לאחר החלטת הרשם נשוא הערעור שלפנינו, הגישה המשיבה בקשה להארכת מועד (להגשת כתב הגנה), ואילו המערער הגיש בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה. בנוסף לכך הגיש המערער שתי בקשות לפסילת הרשם, שנדחו אף הן. בקשתה של המשיבה להארכת המועד להגשת כתב הגנה התקבלה, ובמסגרתה נדחתה גם בקשתו של המערער למתן פסק דין בהיעדר הגנה (ראו החלטות הרשם שמיע מיום 10.2.13). המערער הגיש על החלטה זו ערעור שנדון כעת. כתב ההגנה הוגש על ידי המשיבה ביום 5.3.13.

3.         המערער, שאיננו מיוצג, מעלה מספר טענות שאינן ברורות או שאינן רלוונטיות. טענות אלו נוגעות לנימוקי ההחלטה ולניסוחה, כגון השימוש במילה "מחדל" ביחס להתנהלותו (לעניין התצהיר שלא צירף לבקשה להיתר המצאה), אך לעיתים הקשר שלהן להחלטה הינו עקיף ומרוחק, כגון בקשתו לתקן את ההחלטה כך שייקבע בה כי נהג בתום לב. כמו כן טוען המערער כי לבית המשפט בישראל סמכות לדון בתביעתו מאחר שהוא מהווה את הפורום הנאות לדיון, וכי אין מקום לאפשר למשיבה להגיש כתב הגנה.

4.         המשיבה הגישה עיקרי טיעון מפורטים ובהם ביקשה לדחות את נסיונו של המערער לקבל פסק דין בהיעדר הגנה. ביום 12.3.03 התקיים דיון ובמסגרתו היפנו הצדדים אל המסמכים שהגישו בכתב.

5.         דין הערעור להידחות. ראשית יש לציין כי מדובר בערעור שהוגש על החלטה שהיא לכאורה לטובת המערער דווקא, משום שבמסגרתה נדחתה בקשה של המשיבה לביטול היתר המצאה. טענות רבות של המערער אינן מובנות או אינן רלוונטיות, מאחר שהן אינן נוגעות להחלטה נשוא הערעור (או נוגעות לה בצורה עקיפה בלבד). גם בטענות המופנות כלפי נימוקי ההחלטה ואופן ניסוחה (לעניין השימוש במילים "משקל" ו"מחדל") אין מקום להתערב, ולא מצאתי בהן כל פגם. כמו כן יש לדחות את נסיונו של המערער למנוע מהמשיבה להגיש כתב הגנה. המערער לא העלה במסגרת ערעור זה נימוקים עניינים התומכים בטענה זו, והיא ממילא נדחתה במסגרת החלטה בבקשה אחרת, מפורשת, שהגיש המערער למתן פסק דין בהיעדר הגנה (החלטות מיום 10.2.13). כפי שציינה המשיבה בצדק, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בסדרי הדין שנקבעים על ידי הערכאה הדיונית, וודאי שאין הצדקה לחרוג מהלכה זו במקרה שלפנינו. מעבר לצורך ניתן לציין כי מאחר שהמשיבה הגישה כתב הגנה ביום 5.3.13, אין ממילא מקום להורות על מתן פסק דין נגדה בהיעדר הגנה (ע"א 392/89 עינצ'י נגד הסוכנות היהודית לארץ ישראל, פ"ד מד(4) 4).

6.         לאור האמור יש לדחות את הערעור. נוכח התנהלותו הדיונית המתמשכת של המערער והמסקנה כי לא היה מלכתחילה מקום להגיש ערעור זה, יש להורות לו לשלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ בסכום כולל של 4,000 ש"ח.

ניתן היום,  א' ניסן תשע"ג, 12 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: